מאת: דינה דיאמנט | Nov 7, 2011
דרקונים ומבוכים, מבוכים ודרקונים, Dungeons & Dragons ?
מדוע מילים מסוימות מהלכות עלינו קסם, מעוררות בדמיוננו תמונות של אבירים, נסיכות, עלמות במצוקה, מפלצות יורקות אש והרפתקאות שמעולם לא שיערנו שהן אפשריות?
התשובה טמונה, באותו איבר לא מוחשי, אך בלתי ניתן להכחשה, שבני האדם ניחנו בו והוא הדמיון. הדמיון אינו מקום ספציפי. אין אפשרות לזהות, גם לא בבדיקות המתקדמות ביותר, את האזור המדויק בו מתרחש תהליך יצירת שרשרת האסוציאציות, שבסופה תהיה לכל אחד מאיתנו, תמונה ברורה לחלוטין, של אותם דרקונים ואותם מבוכים.
בואו נעשה תרגיל קטן
בואו נתרגם את המושג מאנגלית, כפי שהוא, ונקבל צינוקים ודרקונים. האם התמונה שאתם רואים היא עדין אותה תמונה? מה עם מרתפים ודרקונים? עדיין אותה תמונה?
ומה עם הדרקון? מה אם ניקרא לו לטאה יורקת אש? האם עדיין תהיה לו אותה הילה של עוצמה בלתי מנוצחת? למילים בהן אנחנו משתמשים יש רבדים שונים. הרובד בו אני רוצה להתמקד היום הוא הרובד הסימבולי, הרובד המיתי, והרובד האישי, שבו כל דרקון הוא ייחודי לבעליו וכל מבוך הוא התמונה הפנימית והסודית של עולמינו האישי.
אבל הבה נתחיל בהתחלה. "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ…". לכל אחד מהם יש קבוצת סמלים הלקוחה מהגיאומטריה המקודשת. כל תו בא לסמל היבט אחר של השמיים – הרוחני, האנרגטי והדתי ושל הארץ – המוחשי, החומרי והיצרי.
הכדור מייצג את השלמות, את הנשמה, את סך כל האפשרויות הקיימות בעולם.
המעגל מייצג את השמיים, את האלוהים: "האל הוא מעגל, אשר מרכזו בכל מקום והיקפו בשום מקום"
את השוויון, את מעגל החיים, שאין לו התחלה ואין לו סוף.
הריבוע מסמל את האדמה, את המישור החומרי, את התגשמות האל בבריאה, את היציבות והאיזון.
המתומן מתווך בין העיגול לריבוע, התחדשות רוחנית, השילוב בין הארצי לשמימי.
משולש הפונה כלפי מעלה – אלמנט האש, הטרנספורמציה, השאיפה למיקוד,
התנועה של האלמנט הזכרי מהרחב אל הצר.
משולש הפונה כלפי מטה – אלמנט המים, עולם הטבע והאלמנט הנקבי הנע מהצר אל הרחב.
מגן דוד – החיבור בין העליונים לתחתונים, בין הזכרי לנקבי, ואם תרצו, את האיזון הקוסמי, בין כוחות ההתפשטות והדחייה של גופים הנעים במסלולים מעגליים,זה סביב זה, לבין כוחות המשיכה המתקיימים בין שני גופים בעלי מאסה. בקיצור, האיזון ששומר את הכוכבים במסילותיהם.
הצלב – סמל למרכז העולם ונקודת הקשר בין העליונים לתחתונים. הקן האנכי- זכרי, אקטיבי, שמימי, אינטלקטואלי ורוחני. הקו האופקי פסיבי, נקבי, ארצי ורציונאלי. מסמל את ירידת הרוח אל החומר, את הדואליזם ואת איחוד הניגודים, הנחוץ לחיים מלאים.
צלב הקרס – למרות השם הרע שיצא לו, מייצג צלב הקרס היבטים נוספים של האיחוד בן הניגודים ואת ההתחדשות האין סופית.
סמלים גראפיים אלו, הם רק חלק קטן בקבוצה של סימנים, הבאים לבטא באופן מופשט, רעיונות פילוסופיים מורכבים. בכל התרבויות יש מערכות סמלים מעין אלו ורובן משתמשות בצורות גראפיות דומות או אפילו זהות, כדי לתאר באופן מוחשי רעיון ערטילאי.
כוחן של הצורות נובע מההיסטוריה שלהן, או אם להיות מדוייקים יותר, מאלפי שנים, בהן השתמשו בהן אנשים והטעינו אותן באנרגיה, שהופכת אותן מאוסף קוים לסמל, למיצג, לאמירה.
כשאנו באים לבחון סמל מסוג כל שהוא, ברמה האישית, אנו טוענים בו את ההיסטוריה האישית שלנו וגם את ההיסטוריה של החברה בה גדלנו. עיטור על מקדש בהודו, המשלב מגני דוד וצלבי קרס, הוא מחזה נפוץ. תגובה של יהודי לצרוף זה, תהיה שונה לחלוטין מתגובה של הודי, כיוון שהמטען האישי של כל אחד מהם, לגבי צרוף זה, שונה. כשבזמן טיפול עולה סמל כל שהוא, כמרכיב בטיפול, חשוב לברר מה רואה בו המטופל ואולי גם להציע פירושים נוספים,על מנת להרחיב את עולם האסוציאציות שלו.
כמחזקי טיפול, משמשים הסמלים כנושאי אנרגיה של האלמנט או הרעיון אותו הם מבטאים. משולש הפונה למעלה, יציע את האנרגיה של האש ואת יכולת הטרנספורמציה, המיוחסת לאלמנט זה, אבל גם יזהיר מפני פעולה להוטה מדי, שעלולה לשרוף את הגשרים או להשאיר צלקות לתמיד.
הגיאומטריה המקודשת היא קבוצת סמלים, שהייתה בשימוש של מיסטיקנים ואלכימאים במשך אלפי שנים. מכשפות למדו אותה, הבונים החופשיים השתמשו בה, פילוסופים ומתמטיקאים חקרו אותה ובכל דור היא נטענת באנרגיה נוספת, בזכות השימוש בה.
אבל מה הקשר לדרקונים אתם שואלים… חכו, עוד נגיע גם אליהם…
מערכת הסמלים הבאה, היא מערכת המספרים, הנומרולוגיה, שהיא תולדה של הגיאומטריה המקודשת.
כל מספר הוא תדר אנרגטי, המבטא את הדרך בה נפנים את הסובב אותנו ואת הדרך בה נגיב.
המספרים הזוגיים, מזוהים עם הפסיבי והאי זוגיים עם האקטיבי, או אם תרצו יין ויאנג. בתרבות העברית, המספרים והאותיות נמצאים על מישור אחד ומשתמשים בהם כמערכות מקבילות.
אין זה המקום להעמיק במערכת סמלים זו. בכל זאת, הייתי רוצה להתייחס למספר, שזוכה להתעלמות בגימטרייה העברית והוא ה- 0. לפי המסורת, הומצא ה- 0 על ידי מתמטיקאים ערבים, (אולי זו הסיבה שלא התקבל לגימטרייה העברית) והוא מבטא את רעיון אי הקיום הבלתי מוגשם והבלתי מתגשם, בלתי מוגבל ונצחי. באסלאם, ה- 0 מסמל את תמצית האלוהות. כמעגל ריק, הוא מיצג את כלומיות המוות ואת טוטאליות החיים, וכאליפסה הוא מיצג את העלייה והירידה, התפתחות וההתנוונות. לפני האחד קיים רק חלל, האפס הוא המחשבה, המסתורין האולטימטיבי, המוחלט, הבלתי ניתן להשגה.
המערכות עליהן דיברנו עד כה, הן מערכות מופשטות, תיאורטיות, אבל אסור להתעלם ממערכות יום יומיות הרבה יותר ונגישות לנו באופן בלתי אמצעי. אלה הן המערכות ה"טבעיות", הנקראות כך כיוון, שהן חלק טבעי ואינטגראלי מחיינו עד כדי כך, שאנו שוכחים לפעמים, שסיגר הוא לפעמים לא רק סיגר.
הראשונה במערכות הטבעיות היא מערכת הצמחים. חישבו על ארבעת המינים, למשל, או על מאכלי החגים.
לדוגמא, הקשורה לתקופה זו של השנה, עץ האשוח של חג המולד, הוא סמל קדום. סמל של יום מפנה החורף, של הולדת האור ושל האלמוות, כיוון שנשאר ירוק וחי גם בשיא הקרה. בעץ המקושט, כל אור הוא נשמה וכן גם מייצג את הכוכבים, שנמצאים שם גם בלילות האפלים ביותר.
סמליות בעלי החיים, מזוהה כיום עם המסורות האינדיאניות, בהן לכל אחד מאתנו, יש חיה או מספר חיות, שהן ההשראה לפעולותינו ואם נדע לזהות את חית הכוח שלנו, נוכל לשאוב מדמותה כוחות ויכולות, שהם מעבר ליכולות האנושיות הרגילות. סמליותן של החיות, שאובה מתצפיות על אורח החיים של החיה בטבע וכן מתכונות אנושיות אסוציאטיביות, שמיוחסות לה. חשוב לזכור, שאין זו מערכת סמלים אקזוטית, אלא אחת המערכות הנפוצות ביותר. אנחנו אומרים על אנשים, שהם נאמנים כמו כלב, ערמומיים כמו שועל או אמיצים כמו אריות. גם בתרבות היהודית יש לחיות מקום מרכזי, במשלי חז"ל ואפילו תפקידים פעילים בתנ"ך. זוכרים את הנחש בגן עדן ואת אתונו של בלעם? עד כמה דמותו הערמומית, השפלה והמפתה צרובה במוחו, של כל מי שגדל בסביבה יהודית או נוצרית?
מי שגדל בהודו לעולם לא יסתכל בזלזול על הקוברה, הקוף או אפילו הפרה, כיוון שהסמליות המקושרת אליהם, היא מכובדת בהרבה מזו המערבית. האנומן הוא האל הקוף. זה שעוזר לנצח במלחמה נגד בני החושך ובשום אופן לא קוף אחרי בן אדם.
מערכת נוספת, היא החפצים המקיפים אותנו. מחפצים יום יומיים כמו סכינים (סמל לגבריות), גביע (סמל לנשיות), הגה (שליטה בחיים), מאזניים (צדק ודיאטה, שגם היא סוג של עונש צודק על חטא הזלילה). בקיצור עינו ערך פרוייד ופסיכואנליזה ועד חפצים מורכבים כמו מבוכים (הבטחתי שנגיע גם לזה).
המבוך מופיע כצורה ארכיטקטונית וגראפית כה סבוכה, עד שכמעט לא אפשרי לצאת ממנה. שמה העברי רומז, על השפעתה על נפש האדם, המצוי במבוך.
המטרה המיתולוגית של המבוך, היא לכלוא מפלצת נוראית כך, שלא תוכל להימלט לעולם. רעיון זה מבטא את הצורך בקיומו של ההיבט המרושע, הקיים בעולם, כדי שהחניך הרוחני יוכל להגיע אליו ועל ידי כך להתמודד עם הרוע הקיים בנפש האדם, להכניעו ולמצוא את דרכו חזרה לעולם. מי מתאים לכך יותר מאשר ידידינו הדרקון?
אבל חכו. אין זה סוף הסיפור, הישארו איתי, עד שנדון בהרחבה בדרקון ובשילוב בין שניהם.
המערכת הטבעית האחרונה, היא מערכת האיברים. על מערכת זו הרחבנו במבוא לתראפיה סומאטית ולכן לא ארחיב עליה בהרצאה זו.
אנחנו ממשיכים לנו הלאה, ממערכת למערכת מסמל לסמל, והתחנה הבאה היא המיתולוגיות השונות.
המילה מיתוס, באה לתאר, גם אם בדרך עקיפה, אמונות של אנשים בני תרבות מסוימת, לגבי העולם בו הם חיים, מקומם בעולם זה, שאיפותיהם וחלומותיהם. המיתוסים מתייחסים למושגים כמו צדק, כבוד, אהבה וכדומה. יש בהם מספיק דמיון, כדי שיסופרו שוב ושוב. המיתוסים, (גם המודרניים שבהם), אינם עדות אובייקטיבית לגבי דברים שהיו, אלא עיבוד של מאורעות, בהתאם לאמות המידה המקובלות בתרבות מסוימת. כל עם או קבוצת עמים בעלי שורשים משותפים, יצרה לעצמה אוסף של דמויות ארכיטיפיות, המסמלות את ההיבטים השונים של האישיות. ליוונים ולרומים יש את פנתיאון האלים, המוכר לעולם המערבי כתוצאה מכך, שהאימפריה הרומית שלטה בחלקים נרחבים של היבשת האירופאית וכן בחלקים של אפריקה ואסיה. תוך כדי כך הביאה האימפריה את המיתולוגיה שלה לאזורים אלה.היא עצמה אף הושפעה עמוקות, ע"י המיתולוגיות המקומיות וקשה לדעת מה קדם למה או יותר נכון, מי קדם למי.
באחד הענפים הצידיים של מערכת המיתוסים, נמצאים היצורים המיתולוגיים כמו חד הקרן, בתולת הים, הגרודה, הספינקס, המינטאור, הקנטאור,הנימפות, הסטירים וכל אותם ברואים אנושיים בחלקם או ללא כל קשר לאדם, המבוססים על חיות קיימות או שילוב כל שהוא, שניראה כמו תוצר של מהנדס גנטי ביום רע במיוחד.
והנה אנו מגיעים, סוף סוף, לדרקון. המלך האוניברסאלי של כל התרבויות. כוכב המבוכים. רק חישבו על המילה. כמה עוצמה, כמה להט, כמה פחד מקושרים למילה אחת. הדרקון הוא השילוב האולטימטיבי, של כל סיוטי הילדות שלנו. הוא זוחל, הוא עף, הוא יורק אש, הוא חכם, הוא מוגן בשריון, שיש בו רק נקודת תורפה אחת (שקע החזה מצד שמאל, אם אתם באמת צריכים לדעת)… מה הפלא, שהוא נבחר לשמור על אוצרות, על סודות ועל בתולות (האוצר הסודי האולטימטיבי)…
הדרקון הוא דמות שנויה במחלוקת. במזרח הוא מסמל כוחות, שהיו במקורם חיוביים לחלוטין. השילוב בין המים נותני החיים (הנחש) ונשמת החיים (הציפור), זוהה עם אלי השמיים ונציגיהם עלי אדמות, המלכים. מאוחר יותר הפך לסמל אמביוולנטי יותר, המבטא את הכוחות הבונים של האש ושל המים, אבל גם את הסכנה, שיש בשני האלמנטים, כאשר הם יוצאים מכלל שליטה.
בתרבות המערב, הדרקון הוא סמל לכוחות הארציים השליליים וההרסניים, כוחות הרשע. הדרקון הוא האויב הקדמוני, המוחלט, שהמאבק בו הוא המבחן העליון. המלחמה בדרקון היא מלחמת אור בחושך, טוב ברע, הערכי והאנושי בחייתי והאפל. הצלת הבתולה מהדרקון, היא שחרור כוחות הטוב והטוהר והשמדת הרוע.
עכשיו, חיזרו להתחלה. מבוכים ודרקונים. שתי מילים המסמלות כל כך הרבה. קשה למצוא תיאור תמציתי יותר, לעבודה שעושה כל אדם, בתוך תהליך המודעות שלו, שבו הוא תועה במבוך הפחדים הפנימי שלו, מבועת מהדרקונים, האורבים לו בתת המודע.
אלה מכם, שהיו מטופלים שלי, שמעו אותי מציעה לצאת לצייד דרקונים, תוהים בודאי, איך אני מעזה לסכן אותם בעימות כל כך קטלני. הדבר החשוב לזכור, כמטפלים וכבני אדם הוא, שהדרקונים הם חיות מיתיות כמו החד קרן. הם לא קיימים במציאות ומאחורי כל דרקון מסתתרת לטאה עם פירוטכניקה משוכללת, שרק הדמיון שלנו והפחדים שלנו, הם שמאצילים עליה כוחות עצומים. אם אך נעז להסתכל לדרקונים הפרטיים שלנו בעיניים, נוכל לצאת מהמבוך בו אנו לכודים.
